קטעים מתוך פרק 9 בספרה של מריון רוזן "שיטת רוזן לטיפול במגע – גישה אל התת-מודע דרך מגע", (הוצאת אח 2010)
לימוד דרך התבוננות ועשייה
אחד מכלי הלימוד המרכזיים של שיטת רוזן הוא ההדגמה. אדם מתנדב לקבל טיפול לעיני הקבוצה והמורה-מטפל עובד על המתנדב ומדבר אל הקהל כמו גם אל המטופל. המטפל משתף את התלמידים במה שהוא עושה, רואה מרגיש וחושב, כדרך של למידה חווייתית. במהלך ההדגמות, אנחנו מדברים יותר מהרגיל, משום שאנחנו רוצים שהכיתה תדע מה אנחנו רואים ומה איננו רואים במטופל. מאחורי המקומות המתוחים אין תנועה, וחשוב להדגיש זאת. בדרך זו, אנחנו מדגימים באופן פיזי איך נראה המתח בגוף, ועד כמה המטפלים יכולים לאסוף אינפורמציה ישירות ממגע בשרירים המתוחים, מהתבוננות ומתגובת הנשימה הבלתי מודעת אצל האדם. ...
אנשים מתחילים להתעניין כאשר הם רואים הדגמה הכוללת נגיעה קלה, אשר מראה היכן נמצא המתח. המורים מדגימים כיצד הם ניגשים לגוף עם יד רכה שיכולה להרגיש ולהבחין בין נקודה מתוחה לנקודה משוחררת, תוך יצירת מגע עם הגוף. זהו השיעור הראשון והחשוב ביותר.
שנית, אנחנו מלמדים את התלמידים להתחיל לחקור עם האצבעות ועם כרית כף היד. הם לומדים לקבוע אלו שרירים רכים על פני השטח עם מתח מתחתם, ולהפעיל לחץ התואם במידתו את המתח השרירי. תוך כדי כך, אנחנו מתבוננים אלו אזורים זזים או אינם זזים, איזה אזורים מתירים לנשימה להיכנס פנימה או גורמים לה להיות מוחזקת. אנחנו נכנסים לעומק עם הלחיצה שלנו, ואחר כך מרככים את המגע, ומחכים לראות אם הנשימה תכנס לאיזור זה של הגוף עם שחרור הלחץ. כשנשימה נכנסת, אנו יודעים שהתפתחה רמה מסויימת של מודעות. ההמתנה הזו לתגובה אחרי המגע העמוק היא חלק חשוב משיטת רוזן. ריכוך הידיים והמתנה לאישור מגוף המטופל הם חשובים. דו-שיח בין הידיים שלנו ואיזור מסוים בגוף המטופל מרמז לנו על תגובה ועל האפשרות של המטופל להיפתח. זו גם הזמנה לעבוד יותר באזור זה, כיוון שנראה שיש אפשרות לפתיחה. את השיעור הראשון והשני קל יחסית ללמד וללמוד.
אנחנו גם מלמדים את המטפלים לראות את הקשרים בין אזורי ההחזקה במקומות השונים בגוף. בכל החזקה יש אמירה, ואנחנו רוצים שהתלמידים ילמדו מהן האמירות השונות הללו, ומה אומר כל חלק של הגוף. לדוגמא, כאשר אדם מדחיק עצב, יהיה מתח סביב הצוואר והגרון וגם בחזה, סביב אזור הסרעפת. אנחנו משתמשים בידינו כדי לבדוק אזורים אחרים של הגוף ולראות אם גם הם מתוחים. לוקח זמן רב ללמוד זאת - לא רק את העקרון, אלא גם להבין מה הגוף עשוי לרצות לומר לנו - הביטוי הגבוה ביותר של אומנות שיטת רוזן.
אנחנו מראים לתלמידים כיצד לדבר עם המטופלים. המטפל יכול להגיד למטופל שיש מתח פה או שם, אבל לא יגיד "אתה ודאי עצוב" או "אתה ודאי חרד". כאן נכנס הלימוד של מתי לדבר ומתי לא לדבר, והתלמידים לומדים לשקול בזהירות מה הם אומרים ומה לא. אנחנו גם עוזרים להם לחוש את איכות ההחזקה בגוף המטופלים. יש מטופלים שמגיבים בקלות ובמהירות, ולאחרים לוקח זמן רב. ...אנחנו עוזרים לתלמידים ללמוד להבחין ולהשתמש בדיבור כדי לתאר מה מורגש תחת ידי המטפל, להגיד אלו איזורים מתוחים ואין בהם תנועה של נשימה, ואלו מקומות מונעים על ידי הנשימה. ... התלמידים לומדים כיצד חשים כאשר שריר משתחרר. הם מבחינים בשינויים שקורים כאשר הם נוגעים במטופל. הם לומדים להרגיש את השינויים בתנועת הנשימה.
כאשר יש התרככות של השריר והתלמידים יכולים להרגיש אותו בקלות, אנחנו יכולים לבקש מהם לבדוק האם הנשימה נכנסת למקום הזה או לא משום שזה מאמת שהאדם באמת השתחרר. אם אין נשימה, הדבר מראה שיש עוד מתח באזור.
...לעיתים קרובות התלמידים שואלים כמה זמן להישאר באותה נקודה, אך זה תלוי, משום שכאשר המטופלים אינם נפתחים, פרושו שהם אינם מוכנים להתמודד עם מה שנמצא שם. אנחנו לא דוחפים מטופלים אל משהו שעדיין אינם מוכנים להתמודד איתו. איננו כופים או מתעקשים שאזור מסוים ייפתח - רק נותנים לו אפשרות להיות מודע ולהיפתח כשיהיה מוכן.
אנחנו גם רוצים שהתלמידים ישתמשו בעיניהם כדי להתבונן על הפנים ועל הגוף. אנחנו מלמדים אותם להתבונן ביחסים שבין חלקי הגוף השונים, ולהבחין בשינויים שמתרחשים עם ההשתחררות. המטרה שלנו היא לראות את המטופלים שלנו בבהירות ולאסוף את המידע שגופם מוסר לנו. קשה ללמוד זאת, והדבר לוקח זמן.
לימוד באמצעות התפתחות אישית
שיטת רוזן אינה עבודה שאפשר ללמוד אותה מהר, משום שהיא תלויה גם בהתפתחות האישית של התלמיד, המתבטאת באופן שבו התלמידים מתנהלים עם המטופלים. האם הם באמת יכולים להיות נוכחים עם המטופלים בלי דעות קדומות, בלי ציפיות, לתת לכל מה שעולה לקרות ללא הפרעה? האם הם יכולים להימנע מלפרש את מה שהם רואים, מאחר שהידע נמצא בתת-המודע של המטופל? זהו החלק הקשה ביותר ללימוד אפילו אם לתלמידים יש תובנות טובות מאוד. הם חייבים ללמוד לחפש מה שעולה מתוך המטופלים, ולא לכוון את רגשות המטופלים דרך התפישות שלהם. המשימה הקשה ביותר היא לתת למטופלים להגיע לתובנות מבלי לכוון אותם או להשליך עליהם משהו בשום צורה....
דבר חיוני נוסף הוא שהתלמידים יקבלו טיפולים בעצמם. כאשר הם חווים את האפשרויות שיכולות להפתח בפניהם, הם גם יכולים לאפשר למטופלים לחוות את חוויותיהם הם. הם מפתחים הבנה להתהליך הרצוי, שאינו תוצאה של הכוונה מודעת אלא האפשרות להיות בתוך ה"לא ידוע". אנשים רבים שלומדים את השיטה חוו בעצמם באופן בלתי צפוי חוויות עמוקות ששינו את חייהם. זה מסייע מאד להצלחת ההכשרה שלהם כמטפלים.
לימוד דרך הבנה של משמעות המתח
...אנו מדברים על המשמעות של מתח כרוני, לשם מה אנחנו משתמשים בו, מה גורם לו, ומה עשוי לקרות כאשר המתח נעלם.... התלמידים לומדים להשאיר את ידיהם בשקט על המטופל ולהניח לו לעבור את החוויה בלא הפרעה. הם לומדים שידיהם חשות ברגשות שעולים מתוך הגוף דרך הנשימה, שנעשית נסערת או עמוקה יותר. התהליך הזה צומח בקצב משלו ועובר את התנועות האינדיבידואליות שלו עד אשר הוא נחלש בפרק זמן קצר יחסית.
...התלמידים בשיטת רוזן לומדים שאנחנו לא עובדים עם מה שהמטופלים כבר יודעים; ...אנחנו עובדים כדי לעזור לחומר הלא מודע לצוף, וזהו שיעור חשוב מאוד שהתלמידים חייבים ללמוד. ...
מה שמטפלים אינם יודעים הוא כיצד אנשים ייעצבו את חייהם בלא המחסומים. תלמידים לומדים לשאול, "מה יכול לקרות עכשיו?" מבלי לצפות לתשובה. זוהי האומנות של שיטת רוזן: לדעת מתי לשאול שאלות ומתי לא. התלמידים חייבים לגלות זאת דרך נסיון, דרך התבוננות בעבודת המורים, ועל ידי קבלה של טיפולים בעצמם.
הנחיה
... אנחנו עובדים עם התלמידים במישור יותר עמוק ויותר לעומק ככל שהם מתקדמים. ...המורים מדגימים כיצד לעבוד עם מטופלים, והתלמידים לומדים מכך באופן ישיר, בכיתה וגם דרך הטיפולים המונחים. שלבי הלימוד נראים כך:
התחלה: "אני מבין הכל"
יראת פחד: "אני לא מבין הכל"
ספק: "אני לא מבין את זה, אני לא יכול לעשות את זה, לא למדתי
כלום."
נוחות: "זה עובד ואני עושה זאת"
ביטחון: "אני יודע די הרבה."
סקרנות: "אני לא יודע כלום, אני עובד ושיטת רוזן עובדת."
...אנחנו מראים לתלמידים כיצד לעבוד עם ידיים פתוחות ורכות, ולחוש חיבור בין הידיים שלהם לבין הלב. המגע צריך להיות מספיק חזק כדי לחדור את כל שכבות המתח עד להחזקה העמוקה ביותר. אנחנו עוזרים לתלמידים למצוא את נקודות המתח ולהראות להם כיצד להגיע לעומק באמצעות המגע. כך אנחנו יכולים ללמד טוב יותר ברגע עצמו: על ידי חניכה במקום לימוד ליניארי, באמצעות חוויה במקום באמצעות הספר... מטפלים לומדים לפתח סוג שונה של ראייה עם עיניים רכות: לקלוט את נוף הגוף כולו ולראות היכן אנחנו צריכים לגעת כדי לאפשר פתיחה אצל המטופלים.
Comments