שמחים לשתף כאן מאמר של יארה שולמן-וינר, מטפלת בשיטת רוזן ומטפלת בתנועה ומחול MaAt, בידיעון של המטפלות בתנועה - ארגון המטפלים בהבעה ויצירה. (עמ' 22-23)
בהמשך למאמר על שיטת רוזן יארה כותבת גם על חוויה אישית מיוחדת עם בנה. בפוסט בפייסבוק היא מקשרת בין השניים והנה כאן דבריה:
ממש משמח לקבל מקום על הבמה של המטפלות בתנועה! הזדמנות לספר על הנישה שמצאתי לי. על איך שככה אני עובדת עם אנשים. נוגעת ומקשיבה. ננגעת ומשתהה לפגוש. גיליתי שיש שיטה שאפשר ללמוד אותה וללמוד ממנה - שיטת רוזן. על הדרך אני מוצאת את עצמי גם משתפת בחוויה אישית מכוננת. שער שנפתח לי בקיץ. לרקוד עם בני בכורי. שחי בגוף אחר מהמוכר. השבוע התפרסם הידיעון של החטיבה לתנועה ומחול מטעם ארגון יה"ת, הארגון של המטפלים בהבעה ויצירה, בסופו אני משתפת בשני הדברים.
מעניין שיוצא ככה יחד. מרגיש כמו לחבר חלקים של עצמי. הכל מתחיל וחוזר אל החידה המופלאה של החיים בתוך גוף. גם הגוף שנפצע. או שלא התפתח. או חלקי הנפש שלא התפתחו. החלקים שלא קיבלו את מה שהיו צריכים. או שקרה להם משהו. הגוף שחי את מה שאין. החלקים שאיבדו אמון. או אלה שפלשו להם ואיבדו בעלות על עצמם. איך חיה תקווה בגוף? איך גוף מספר שהוא רוצה קשר? או לא רוצה שיתקרבו אליו. אולי כי מפחיד שיכאב מידי? או כי עושה כאילו לא קרה כלום...
הקשבה ביחד דרך הגוף כמו לגעת בחיים החיים האלה שלא יחיו תמיד או החלקים שלא חיים עכשיו וכשביחד משהו עדין מתחייה
(בתמונה הקטן שלי מראה לי חלקים שאסף)